פעילות עם הספר לבד על המרבד מאת בריאן וילדסמית

לבד על המרבד מאת בריאן וילדסמית

 

ספר כל כך קטן אבל עם המון אפשרויות למשחק ולהנאה!

עלילת הספר פשוטה למדי - חתול אחד נחמד, ישב על המרבד. לאט לאט מצטרפות אליו למרבד חיות נוספות. לבסוף נמאס לחתול והוא מגרש אותן כדי להישאר לבד.

גם המסר פשוט – לפעמים פשוט רוצים להיות לבד.

כשקוראים את הספר כדאי להקריא! - להדגיש את האינטונציות:
"
חתול אחד נחמד – ישב על המרבד" את זה קוראים באופן אוטומטי כמעט כמו שיר. עושים הפסקה דרמטית, הופכים את הדף בהפתעה ואז: "בא….כלב! וישב על המרבד!" אפשר להוסיף קול נביחה. ושוב, מחכים רגע, הופכים דף בדרמטיות ו:"באה…עז! וישבה על המרבד!.." וכך ממשיכים.
לאורך התקדמות הטקסט ניתן להמחיש גם על ידי אופן ההקראה שהולך ונעשה צפוף על המרבד, אפשר להשמיע קולות מעיכה או מצוקה וה"פסססט" שבסוף יכול להיות מצחיק או כועס או מתחנף… לבחירתכם.

 להמחיז את הסיפור עם בובות של חיות והקולות שהן משמיעות ובהמשך לגלוש למחבואים. בכל פעם להחביא את החיות ולהוציא אותן אל המרבד, לכסות ולעשות "קוקו" וכדומה.
סיפור מהסוג הזה, שבמהלכו מצטרפות דמויות, ממש מזמין משחקי קוקו.
ואפשר גם לשאול: "איפה העז?" ולענות: "הנה העז!".
עם תינוקות: שאלו וגם תענו, תמחיזו ותשירו וכדומה, השאירו רווחים בין שאלה לתשובה כדי שהתינוק יוכל להצביע או למלמל או לעשות משהו שירמוז לכם על התשובה שלו. תופתעו לגלות שיש לו תשובה.
עם פעוטות: תנו להם להשתתף, שאלו ותנו להם לענות, תנו להם לשאול ואתם תענו וכולי.
את הגדולים יותר אפשר לשאול: "מי חסר?", "מי יותר גדול?", "מי הכי קטן?"
ובהמשך: "את מי היית מזמין למרבד שלך?", "את מי לא?"

 לשחק עם בובות אצבע. משחק עם בובות אצבע הוא גם המחזה וגם משחק אצבעות. אפשר להחביא את הבובה בתוך כף היד, להעביר מיד ליד, להלביש את הבובה על היד של הילד, לדגדג אתה …  וגם לשחק "סבתא בישלה דייסה". "לבד על המרבד" מתאים מאוד למשחק הזה: במקום "סבתא בישלה דיסה, נתנה לזה, לזה לזה…" אתם יכולים להגיד "חתול אחד נחמד ישב על המרבד, באה עז…" וכו'. ב"פסססטט" אפשר לדגדג, אפשר להפתיע בהקפצה על הברכיים, כיד הדמיון
 

לצייר. מגיל שנה לערך הילדים מתחילים להתעניין גם בציורים שאתם מציירים וכמובן שיתחילו לצייר בעצמם. אפשר לדקלם את הציור הזה תוך כדי ציור החיות. הרווח כפול: פעם אחת מפני שכשמציירים תוך כדי דקלום מקבלים המחשה מצוינת של הסיפור, ופעם שניה מפני שהילד לומד שציור על דף הוא בעל משמעות. אגב, אל דאגה - זו לא צריכה להיות יצירת העשור. מספיק לצייר חיות גפרורים כדי שהילד יזהה אותן.
הפעוטות כבר יכולים לצייר בעצמם והילדים הגדולים יכולים להעתיק את הציורים מהתמונות שבספר.


בובות.  אפשר לצייר את החתול והמרבד על דף (או על לוח מחיק, לוח מגנטי וכו') ולהוסיף את החיות האחרות מתוך פאזל. לא חייבים להשתמש בדיוק בחיות של הסיפור. לרובנו יש בבית פאזל-חווה ואפשר להמיר את החיות של הסיפור לחיות החווה/בית/פרא וכולי מהפאזל. בנוסף, את הסיפור עם חיות הפאזל פעוטות יכולים לספר לכם ולעצמם וזה יופי של משחק. מאוד מומלץ!

לצבוע. ציירתם? תנו לילדים לצבוע. הפעוטות יקשקשו מעל הציור שלכם (כך הם צובעים) והגדולים יצבעו ממש.
 

להדביק. ואם כבר בענייני יצירה עסקינן, מה דעתכם לשחק את אותו המשחק עם מדבקות? במקום לצייר, להדביק מדבקות של החיות המדוברות.

להציג. יושבים על מרבד (=שטיח) ובכל פעם אתם אחת מהחיות, עם התנועה האופיינית והקול האופייני וכשסוף הסיפור מתקרב ואתם הפיל תצופפו את הילד כדי שירגיש את הסיפור. (לא למעוך! רק קצת להצטופף).

לחזור אחורה. אחת הפעילויות שכיף תמיד לעשות עם ספר היא לחזור אחורה. סיימתם לקרוא את הסיפור? דפדפו אחורה. ספרו אותו מהסוף להתחלה. "כאן החתול עשה פססטט, וכאן כולם ישבו על המרבד, וכאן הפיל עוד לא היה, רק החיות האחרות…" וכולי. זה מעניין, מאפשר לכם לחזור על הסיפור בשפה שלכם (ובשפה פשוטה יותר) וגם משחזר את העלילה.
סיימתם לחזור אחורה? אפשר להתחיל שוב את הסיפור מההתחלה אל הסוף.

לדבר. עם ילדים בני שנתיים – שלוש כדאי גם לפתח שיח עם הילד - להתייחס לרגשות של הדמויות ולקשר בין רגש מסוים להתנהגות הדמות: לאורך הסיפור ניתן לראות, באמצעות האיורים, איך החתול אינו מרוצה מכך שמצטרפים אליו למרבד, ואיך המקום נעשה לו צפוף. בסוף, הכעס שלו מוחצן באמצעות ה"פססססט!" ולאחר מכן הוא שוב מרוצה על המרבד, לבד.

ניתן לשאול את הילד בעמוד 4, כאשר מצוייר כלב שישב על המרבד - איך החתול מרגיש כשהכלב מתיישב על המרבד?

או בעמוד 7 כאשר באה פרה וישבה על המרבד - איך החתול מרגיש כשהפרה מצטרפת אף היא למרבד (לכוון את הילד אל האיור בו רואים שהחתול ממש כועס).

בדומה להתייחסות לרגשות, כדאי להתייחס גם למחשבות של הדמויות, להסביר את ההבדלים בין נקודות מבט שונות ולברר עם הילד כיצד הוא היה פועל באותה הסיטואציה.

בסיפור הזה החתול רוצה להיות לבד, והחיות האחרות לא שואלות אותו ולא מתחשבות בו ופשוט מצטרפות.

בעמוד 9, כאשר בא פיל וישב על המרבד, ניתן לשאול את הילד האם הפיל שאל את החיות האחרות אם אפשר לשבת על המרבד? איך אתה היית מרגיש אם מישהו היה נדחף ככה, כשאין מקום וצפוף כל כך?

גם בעמוד 13 אחרי הכתובת: חתול אחד נחמד, ישב על המרבד, לבד. אפשר לשאול  את הילד: איך החתול מרגיש עכשיו (שמח, כמו שרואים באיור). למה הוא כל כך שמח עכשיו (כי סוף סוף הוא לבד, כמו שהוא רצה).

אפשר גם לקשר את הסיפור לחיי הילד ולבדוק איתו אם קרה לו פעם שהוא רצה להיות לבד. ומה הוא עשה במצב הזה?

פעמים רבות יותר קל לילדים לדבר אחרי טריגר מסוים וסביר מאוד שתשמעו סיפור שבמקרה אחר לא הייתם שומעים על הילד שלכם.

 

והכי כדאי ליהנות. זה סיפור מהנה מאוד ואל תשכחו ליהנות ממנו!

 

לקריאה נוספת ניתן להכנס לאתר 'זמן הורים'  - http://www.zmanhorim.co.il/ ו - http://playplace.co.il.

0
הדרוג שלך: ללא

הוספת תגובה

חברי האתר יכולים לשלוח תגובה - כניסה , הצטרפות